אחד הדברים שהקורונה הביאה לחיינו הן מסכות הפנים, והן סימפטום מצוין להתנהלות של כל החברה המערבית עם הנגיף. בתחילה מרבית הרשויות והגורמים הרפואיים במדינות המערב לא רק שלא המליצו על חבישת מסכות, הן הפצירו בציבור לא להשתמש בהן. הם טענו שהן אינן יעילות במניעת הדבקה, והתנפלות של הציבור הרחב עליהן עלולה להביא למחסור אצל הצוותים הרפואיים שהם אלה שזקוקים להן באמת.
הטענה הזאת מלכתחילה עוררה גיחוך מסוים – אם הן אינן יעילות אז מדוע נזקק להן הצוות הרפואי? בעקבות כך נוצר בלבול וחלקים בציבור התחילו ללבוש מסכות פנים על דעת עצמם, וחלקים אחרים נמנעו מהן. הרשת תססה מדעות לכאן ולכאן וכל אחד נהיה מומחה מטעם עצמו. אך נראה שאפילו עד עכשיו – אחרי שהרשויות הרפואיות עשו פניית פרסה והמליצו לכולם לחבוש מסכה – לא מעט אנשים עדיין נרתעים מהשימוש בהן ומנסים להימנע מכך בכל מחיר.
מסכות פנים והרגשות שהן מעוררות
משהו במסכות הפנים מפחיד אותנו, במיוחד במרחב הציבורי. הן מזכירות חזיונות פוסט אפוקליפטיים שאנחנו מכירים מסרטים הוליוודיים ומעוררות אי נחת. עד מלפני הקורונה התרגלנו למראות של אסיאתיים חבושי מסכות בדיווחים חדשותיים. למערבי הממוצע זה תמיד נראה כמו משהו שלא מהעולם הזה, העולם הראשון, אלא משהו ששייך לעולם השלישי מוכה הזיהום והמחלות.
לכן כשהופיע הנגיף, והביא איתו את הדילמה אם ללבוש מסכות, רובנו בחרנו להימנע מהמסכות, שנראות כה זרות למציאות שלנו בתור אינדיבידואלים חופשיים בחברות דמוקרטיות, בניגוד לאסיאתיים שרגילים להיבלע בהמון אדם המציית להוראות בצורה עיוורת. אנחנו לא יכולים לדמיין תמונה של האדם המערבי חבוש במסכה שמעקרת את יכולתו להביא רגשות, ומסמנת אותו כנתון תמידי במצב של סכנה.
קורונה – אבסורד?
האבסורד הוא שבמקום להיעזר בידע המוקדם של הסינים ושאר המדינות האסיאתיות שנפגעו מהנגיף ראשונות, ויש להן כבר ניסיון קודם בהתמודדות עם נגיפים שכאלה, המערב העדיף לגלות הכול לבד, ולעלות השערות שונות לגבי יעילותן של המסכות, למרות שיעילותן כבר הוכחה במזרח מזמן. להתנהלות הזאת יש ריח לא קטן של גזענות והתנשאות.
המערב לא ייחס כל חשיבות לניסיון האסייתי, ולכן ראה את סין בונה בתי חולים לאלפים חולים, סוגר מיליוני אנשים בבתיהם, ועדיין חשב שמדובר במין שפעת חדשה שלא יתכן שתגרום לו נזק רב. נכון שהמשטר בסין לא בדיוק תרם להפצת ידע מדויק על הנגיף, במקרה הטוב, אך עדיין לא היה מקום להתעלמות כמעט גורפת מהמלצות שהם כן העבירו למערב, ביניהן חבישת מסכות.
הפוליטיקאים שחשבו שהם ידעו
ואף אחד לא מסמל את זה יותר טוב מדולנד טראמפ, שכמובן זילזל בנגיף מהשנייה הראשונה, טען שמדובר על וירוס שאינו מזיק יותר מהשפעת, שהוא ייעלם בצורה ניסית, “במזג האוויר החם”, והתעקש לכנותו שוב ושוב “הוירוס הסיני”, על מנת להסיח את הדעת מהרשלנות האישית שלו, משחק בדיוק על הגזענות ושנאת הזרים הזאת, שהרי הביאה אותו להיכן שהוא עכשיו.
כאשר הרשויות הרפואיות בארה”ב התחילו ללחוץ יותר ויותר לכיוון חבישת מסכות של הציבור הרחב, טראמפ נאלץ לפרסם המלצה לציבור לחבוש מסכות. אך במקום להדגיש את חשיבות ההנחייה הוא התעקש שוב ושוב שמדובר “בהמלצה בלבד, אתם לא חייבים לעשות את זה, אני לא הולך לעשות את זה”.
הטלטלה של המערב
מדוע שנשיא של מדינה יכריז שהוא אינו הולך לציית להנחיות של גורמי הבריאות במדינתו? ועוד בנוגע למעשה כל כך קטן כמו חבישת מסכה? כי המסכה מסמלת הרבה יותר מאשר אמצעי בטיחות בריאותי, היא מערערת את הדימוי הכל-יכול המערבי והביטחון שלו שדברים כאלה לא יכולים לקרות כאן, אלה דברים שאתה רק רואה בחדשות מ”שם”, הצד הלא מוצלח של העולם, לנו זה לא יקרה. הנשיא האמריקאי מוכן לסכן את הציבור שלו ואך ורק לא להיתפס כשמסכה על פניו, רק כדי לא להיתפס לדימוי שנראה לרגע כחלש, קטסטרופלי, שלא נדבר על כך שהיא עלולה לפגוע לו בשיזוף המזויף.
אז מעבר לדיונים מדעיים על אחוזי הדבקה ותחלואה ויעילות בריאותית, תלבשו מסכת הגנה. וכל פעם שאתם עושים את זה, תדעו שאתם לא דונלד טראמפ. צריך סיבה יותר טובה?